חברה חדשה

קצת אחרי פוסט סיכום העשור שלי, ביום שלישי ליתר דיוק, החלטתי לצאת עם חברים לפאב. אי שם בנבכי הליטר השלישי של וויינשטפן, קיבלתי שיחת טלפון מרותם.

כידוע, המוח לא מנתח מצבים בצורה אופטימלית כשהוא תחת השפעת חומרים משכרים, אז שמעתי משהו לגבי "כלבה", "להציל" ו"הביתה", וכמובן שחשבתי שיהיה מאוד הגיוני להסכים. סיכמתי את השיחה בזה שהודעתי לחבריי לשתיה ש"כרגע, ככל הנראה, אימצתי כלב". שתינו עוד סיבוב לכבוד זה.

מאוחר יותר רותם אספה אותי מהפאב וחסכה לי דידוי מיותר הביתה, והרוויחה עזרה בסחיבת הכלבה. השארנו אותה לישון בחצר ופרשנו למיטה.

למחרת שוחחנו על כך קצת והחלטנו שלא נשמור אותה, אך המתחיל במצווה אומרים לו גמור, ולפחות נמצא לה בית חם – שנינו יודעים מה צער בעלי חיים עושים באמת… עשינו לה מקלחת נעימה, ניקינו אותה משאריות הרחוב והקרציות שדבקו בה, ובעודה נקיה – הרשינו לה גם להישאר בפינה שהכנו עבורה בבית. בבוקר, מן הסתם, הקטנה כבר התעוררה בניחותא על הספה, כל חמור יודע ששם יותר נוח… במקביל, הוכן לה בוק שלם של תמונות בפייסבוק, לא זמן רב לאחר שרותם דאגה לבדוק אותה אצל וטרינר.

כאן המקום לציין את ההירתמות המדהימה של חבריי למשימה של למצוא לה בית. לאחר דקות ספורות, כבר ראיתי את הקישור לאלבום מככב ביותר מ20 סטטוסים שונים, ונפתח לו לאיטו גם מעגל שני ושלישי (חברים של חברים שלי, והחברים שלהם גם כן). לא עבר זמן רב וחבר שלי מתקופת הצבא הרים את הכפפה ואמר שיגיע מחיפה כדי לאמץ אותה.

יום חמישי היה יום ארוך. נסענו לבדוק אולמות לקראת החתונה והשארנו אותה לבד בבית (כדי שלא תירטב ותתלכלך מהגשם) ואלכס, החבר המאמץ, היה אמור להגיע בערב יום חמישי – סילבסטר – אך לא יכל בסוף, אז נשארנו עם הקטנה עד ליום שני של שבוע הבא, שבו הוא הגיע בשעות הערב והעביר את הלילה אצלנו. כל הזמן חיפשנו סימנים כלשהם שיצביעו שהיא צריכה להישאר אצלנו בכל זאת, אבל היות והרכבת שאלכס נסע בה לא התהפכה בסופו של דבר – הגענו למסקנה שלפחות מצאנו לה בית.

למחרת, ביום שלישי בבוקר, עברנו את אחד הבקרים הקשים ביותר שאפשר, ולא רק עקב העובדה שהקפצנו את אלכס לרכבת של 7:30 בבוקר… הפרידה היתה קשה, ולמרות שהחלטנו שלא ניקשר אליה, הבלוף שלנו נחשף ואותה תחושת מחנק בגרון ליוותה אותנו בנסיעה הביתה ובהליכה לעבודה. במקביל, אלכס דאג לחסן אותה ולקנות עבורה ציוד.

מקץ יומיים, ביום חמישי בבוקר, אלכס מודיע לי שהוא לא יכול להמשיך להחזיק בה עקב סיבות אישיות. דיברתי עם רותם וציינתי את נושא הסימן שהוזכר קודם, בנוסף למסקנות שהגענו אליהן בדיעבד, שאנחנו במצב ובמקום מתאים לחלוטין לגידול כלב. נתתי לה לחשוב ולהתייעץ, ובמקביל יצרתי קשר עם האנשים שהתעניינו באימוץ, לשאול אם זה עדיין רלוונטי. חזרתי הביתה אחרי משמרת ערב, ישבנו לשוחח על זה והחלטנו שנשמור אותה.

אם כן, לאחר נסיעה למרכז ומיד חזרה, הכלבה שוכבת בבטחה על המעיל והבגדים שלי שיצאו מהכביסה, בבית שלה לבסוף. לא נסגרנו עדיין על שם, אבל כשדיברנו עליה, דיברנו על "בננה" (המצאה של רותם מן הסתם). המועמד המוביל הוא "באני", גם עקב הקרבה לכינוי הראשוני, וגם עקב בדיחה פרטית שלנו. עדכון, מן הסתם, יבוא כשנחליט.

אם כן, יש חברת משפחה חדשה!