סיכום העשור שלי

אז מה? לכתוב סיכום עשור? מה כבר יש לי לסכם?

העשור הזה התחיל בכך שהחלטתי להישאר ער עד חצות, אי שם בגיל 13 התמים, כדי לראות אם העולם באמת מסתיים. חמוש במודם 56K, כשאנשים עוד היו משלמים על זמן אוויר כדי להתחבר לאינטרנט, שכנעתי את אמא להרשות לי להישאר מחובר פרק זמן ממושך יחסית כדי שאוכל להתחבר לווב-קאמים נבחרים בעולם ולראות את החגיגות, ואולי גם את האפוקליפסה. לא קרה כלום, אבל הסרט הראשון שראיתי באלף השנים הנוכחיות היה "גברים בחלל" (זוכרים? בארני סטינסון שיחק שם קצין צבא!). מספר ימים אחרי זה צחקנו עם התלמידים של בית הספר למחוננים עד כמה ההיסטריה היתה מגוכחת.

העשור הזה היה בעצם גיל ההתבגרות שלי. הייתי יכול להכביר מילים על כך שהוא היה המשפיע ביותר בחיי, אבל אני מרגיש שאני לא אמציא שום גלגל מחדש, הרי כל אדם באשר הוא יכול להעיד שתקופת ההתבגרות היתה הגיל המשמעותי והמעצב-אישיות במידה הרבה ביותר. כל אחד יכול להגיד על טווח הגילאים הזה כסוער, מהפכני ורווי תהפוכות.

מה היה לנו בעצם? התחלתי את העשור רגע אחרי הבר-מצווה, רגע אחרי הטעימה הראשונה מוודקה, ילד בן 13 שעדיין עוסק בהתמודדות עם משבר הגירושין של ההורים שלו. הוא בדיוק סיים לעבור מספר דירות, לנוע קצת בארץ ולבסוף להתיישב. בשנים הבאות, הוא ינסה להשתלב ולא יצליח. הוא ינסה לברוח מהכל, ללא הצלחה גם כאן. הוא יהיה התלמיד הכי טוב בשכבה, ואז הוא יעבור משבר ויגיע למצב שהוא צריך להשתמש בפרוטקציות כדי להישאר באותן הקבצות לימודים.  הוא לא יסתדר עם אמא ובעלה החדש, יריב כל הזמן עם אחותו הקטנה ויברח אל הדודים כדי להתרחק. הוא יסיים בית-ספר למחוננים ויחליט שהוא לא מסוגל לשמור על השדים שלו בארון וילך לקבלת טיפול פסיכולוגי. הוא יברח מהבית כמה פעמים, יתאהב בבחורות שאין לו סיכוי איתן, יחליט שהוא צריך טיפול תרופתי ויפסיק. הוא ינסה לעשן וייחנק, ואין מה לדבר על סמים בכלל, אבל הוא יסתדר עם נרגילה ויגלה מקצוענות בשתיית אלכוהול. הוא ינסה להתחבב על חברים של חברים אבל לא יצליח, אז הוא יקצין את תכונות האופי הדומיננטיות שלו. הוא יתחיל ללכת להופעות, לצבור פופולריות חברתית ויקיף את עצמו בחבורה מאוד קרובה של אנשים. הוא יסיים תיכון בנס, לאור ההישגים הקלושים עד כה, אבל בכל זאת הוא יקבל תעודת הצטיינות בזכות מספר סיפורים קצרים שהוא כתב. במקביל הוא יגלה שההומני לעיתים מעניין מהריאלי וינסה להביע את עצמו בכתיבה ובדיבור עם אנשים. עם סיום התיכון, הוא יחליט שהוא כבר בריא מספיק פסיכולוגית כדי לצאת לאוויר העולם, וירגיש בטוח מספיק לנסות את מזלו בתחום הרומנטי, אחרי שנים שהוא הסתכל בקנאה על כל הסובבים אותו. הוא ירגיש שהוא יכול להתמודד סוף סוף עם מצב שעלול להסתיים לא בצורה חיובית. הוא יטעם נשיקה ראשונה בחסות חבר טוב, ויוכיח לעצמו שהוא יכולגם להרשים בחורה בזכות עצמו ומי שהוא. אחרי שני כשלונות, הוא ימצא חברה קבועה בסופו של דבר.

לקראת אמצע העשור הילד, שהפך לנער, ימצא את עצמו ללא מסגרת ועם רצון חזק להתרחק מהבית וילך לעבוד. הוא ישרוד תקופה ממושכת בעבודת בניין, ואז יחליף תפקיד לפועל פס יצור במפעלים. מה לעשות, אין מסגרות למחוננים שקפצו כיתה אבל אין להם אמצעים כלכליים להתחיל ללמוד. הוא ילמד לבלות בזכות אותו חבר שסיפק את התנאים לנשיקה הראשונה, ויהפוך להיות דוגמא ומופת לבליינים באותו תחום מוזיקלי צר. הוא יבלה יום אחרי יום רצוף, ישן על ספסלים כדי להגיע להופעות, יבזבז סכומי כסף גדולים ויפספס הוצאת רישיון נהיגה. הוא יפסיק לנסות להשתלב וישאף להנהיג, להיות זה שאחרים ירצו שהוא ישתלב איתם.

באיחור של שנה אחרי כל חבריו הוא הולך להתגייס, תוך כדי ההתמודדות הקשה ביותר שהוא אי פעם עבר – להסתכל למוות בעיניים בכל פינה, מכל צד. במהלך שנה וחודשיים, הילד שרק התגייס עוד יספיק להשתתף ב14 לוויות. הוא הולך לאבד, באופן שיהווה את המבחן הסופי לחוסנו הפסיכולוגי, את כל דמויות הבסיס בחייו. הוא יסגור מספר מעגלים, וישלים עם המצפון שלו בדיעבד על כך שהוא ימנף את האבידות האישיות, בלי להרגיש, לטובת עזיבת יחידה לא מוצלחת בצבא.

בכוחות מחודשים, הוא יתעשת. הוא יתחיל לעמוד על שלו, לדרוש את מה שמגיע לו ומדי פעם גם לקבל. הוא הולך לבלות את הזמן הקרוב בהגשמה עצמית ובניה מדוקדקת של האופי, תוך כדי הסתכלות דקדנית על הסביבה. הוא ילמד דברים חדשים, ישכיל ללמוד מסיטואציות קשות, ישב קצת בכלא ובכל זאת יצליח להשתחרר חודשיים לפני הזמן, בזכות קומבינות, לא לפני שהוא הצליח לטוס לחו"ל בפעם הראשונה ובזכות עצמו בלבד לסופ"ש רומנטי עם אותה חברה קבועה מלפני 3 וחצי שנים.

הוא ישתחרר, ינוח חודשיים על חשבון דמי אבטלה ויעבור לגור עם אותה חברה. הוא יעזוב עבודה אחת ויתחיל עבודה בונת-קריירה. בעתיד הקרוב הוא יחסוך קצת, יעבור את הישורת הפסיכולוגית האחרונה שצריך – התבגרות – ויזכה לנהל צוות שלם של עובדים בזכות עצמו בלבד, והוא בן 22 בלבד, ללא רגע של ניסיון הדרכתי או פיקודי. ממש לפני סוף העשור הוא יציע לאותה ילדה מלפני 6 שנים הצעת נישואין, והיא תסכים.

הוא עדיין לא עשה רישיון, אבל שיחק אותה מבחינת הפסיכומטרי. הוא לא החליט מה הוא רוצה ללמוד, אבל הספיק לסיים קדנציה ניהולית בחברת הייטק. הוא חושב על משפחה וילדים אבל עדיין מקפיד לצאת לבלות כמו בגיל 17. הוא יגדל שיער ויגזור אותו, כי נמאס. הוא יסתכל קדימה, בריא, שקול ומאוזן, לעבר העשור הבא ויאחל לעצמו ולסובבים אותו את הטוב ביותר שהם יכולים לאחל לעצמם. אם הוא היה צריך לנחש, הוא היה מאמין שהוא ישב עוד 10 שנים לנסות לסכם את העשור שעבר, עם בית משלו, תואר אחד לפחות, טבעת על האצבע ואפילו צאצא. מיושב וממוסד, אבל עדיין יוצא לבלות מדי פעם ורודף אחרי הצעצועים הטכנולוגיים העדכניים.

שיהיה בהצלחה לכולנו!